Avodah Zarah 2 – עבודה זרה ב‏ – Yerushalmi Gadol

(א) משנה: אֵילּוּ אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם קָלֶנְדָּס וְסַטֻרְנָלִייָא וּקְרָטֵסִים וְיוֹם גֵּיניסִיָּא שֶׁלַּמְּלָכִים וְיוֹם הַלֵּידָה וְיוֹם הַמִּיתָה דִּבְרֵי ר׳רִבִּי מֵאִיר. וחכמ׳וַחֲכָמִים אומ׳אוֹמְרִים כָּל מִיתָה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ שְׂרֵיפָה יֶשׁ בָּהּ ע״זעֲבוֹדָה זָרָה. וְשֶׁאֵין בָּהּ שְׂרֵיפָה אֵין בָּהּ ע״זעֲבוֹדָה זָרָה.

MISHNAH: The following are the holidays of the Gentiles: Calendae¹, Saturnalia², and Cratesis³, and the king’s birthday⁴, and birthday⁵, and the day of death⁶, the words of Rebbi Meïr. But the Sages say, any death for which there is burning⁷ is idolatrous; if there is no burning it is not idolatrous.

1. The first day of the month; used here only for the first day of the year, the first of January.

2. The year-end licentious festivities in Rome.

3. Greek κράτησις, “might, power, accession to Empire”. Observed on the first of August, the day of capture of Alexandria by Augustus.

4. This is the Yerushalmi explanation. In the Babli, the day of accession.

5. Personal holidays of private persons.

6. Of ancestors.

7. Burning the personal belongings of the deceased.

קישוריםירושלמי כתב יד ליידןפני משהעודהכל

משנה עבודה זרה א׳:ג׳

בבלי עבודה זרה ח׳.

משנה: אילו אידיהן של גוים קלנדס וסטרנלייא וקרטסים ויום גיניסיא שלמלכים ויום הלידה ויום המיתה דברי ר׳ מאיר. וחכמ׳ אומ׳ כל מיתה שיש בה שריפה יש בה ע״ז. ושאין בה שריפה אין בה ע״ז.

מתני׳ קלנדס – שמונה ימים אחר התקופה:

וסטרנלייא – ח׳ ימים קודם התקופה. והכא בגמרא קאמר איפכא. לפי שראה אדם הראשון יום שהיה מתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי חוזר העולם לתהו ובהו עמד וישב ח׳ ימים בתענית כיון שנפלה התקופה וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא עמד ועשה ח׳ ימים טובים לשנה אחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים הוא קבעם לשמים והם קבעים לע״ז:

וקרטסים – יום תפיסת מלכות בו וקבעום יום איד:

ויום גינוסיא – יום שמעמידין בו מלך:

ויום הלידה – יום שנולד בו המלך:

שיש בה שריפה – ששורפין עליו כל כלי תשמישו כדרך ששורפין על המלכים:

יש בה ע״ז – כלומר חשיבא לה ואותו היום יש להם איד לע״ז וכן משנה לשנה כל ימי בנו. וכל הנך דחשבינן עד השתא חשיבא להו ואסורין ג׳ ימים לפניהן:

קישוריםירושלמי כתב יד ליידןפני משההכל

(ב) הלכה: ״אֵילּוּ הֵן אֵידֵיהֶן שֶׁלְּגוֹיִם כול׳⁠ ⁠⁠״ – רַב אמ׳אָמַר עֵידֵיהֶן וּשְׁמוּאֵל אמ׳אָמַר אֵידֵיהֶן. מָאן דאמ׳דְּאָמַר עֵידֵיהֶן – ״וְעֵידֵיהֶם הֵמָּה״ (ישעיהו מ״ד:ט׳), מָאן דאמ׳דְּאָמַר אֵידֵיהֶן – ״כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם״ (דברים ל״ב:ל״ה). רַב אמ׳אָמַר מְאַבִּרִים וּשְׁמוּאֵל אמ׳אָמַר מְעַבְּרִין. מָאן דאמ׳דְּאָמַר מְאַבִּרִין – מוֹסִיפִין לָהּ אֵבֶר, מָאן דאמ׳דְּאָמַר מְעַבְּרִין – כְּאִשָּׁה עוּבָּרָה. רַב אמ׳אָמַר יְאוּתוּ וּשְׁמוּאֵל אמ׳אָמַר יְעוּתוּ. מָאן דאמ׳דְּאָמַר יְאוּתוּ – ״אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם״ (בראשית ל״ד:ט״ו), מָאן דאמ׳דְּאָמַר יְעוּתוּ – ״לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר״ (ישעיהו נ׳:ד׳).

HALAKHAH: “The following are the holidays of the Gentiles,” etc. ¹ Rav said ‘edehen and Samuel said `edehen. He who said ‘edehen, they are their witnesses². He who said `edehen, for the day of their misfortune is near³. Rav said me`abberim, and Samuel said me‘abberin⁴. He who said me`abberin, one adds a limb to it. He who said me‘abberin, like a pregnant woman. Rav said ye`utu, and Samuel said, ye‘utu⁵. He who said ye`utu, but with this we shall be agreeable to you⁶. He who said ye‘utu, to know, to inform the weary of wisdom⁷.

1. A reformulated parallel is in Berakhot 8:7, Notes 157–160.

2. Is. 44:9.

3. Deut. 32:35.

4. The technical term for intercalation in the calendar, adding a month.

5. The condition for a benediction over fire at the end of the Sabbath is that one have use of it.

6. Gen. 34:15.

7. Is. 50:4.

ירושלמי כתב יד ליידןפני משהעודהכל

הלכה: אילו הן אידיהן שלגוים כול׳ – רב אמ׳ עידיהן ושמואל אמ׳ אידיהן. מאן דאמ׳ עידיהן – ועידיהם המה, מאן דאמ׳ אידיהן – כי קרוב יום אידם. רב אמ׳ מאברים ושמואל אמ׳ מעברין. מאן דאמ׳ מאברין – מוסיפין לה אבר, מאן דאמ׳ מעברין – כאשה עוברה. רב אמ׳ יאותו ושמואל אמ׳ יעותו. מאן דאמ׳ יאותו – אך בזאת נאות לכם, מאן דאמ׳ יעותו – לדעת לעות את יעף דבר.

גמ׳ רב אמר עידיהן – מלשון ועידיהן המה שהע״ז שלהן מעיד עליהן לחובה:

ושמואל אמר אידיהן – לשון שבר כדכתיב כי קרוב יום אידם:

מאברין – כיצד מאברים את הערים שמוסיפין לה אבר:

מעברין – מלשון עיבור כאשה עוברה:

יאותו – אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו מלשון אך בזאת נאות לכם ומלשון רצון ונחת הוא:

מ״ד יעותו – כדכתיב לדעת לעות את יעף דבר ומלשון עת הוא ודבר בעתו מה טוב:

ירושלמי כתב יד ליידןפני משההכל

(ג) רַב אמ׳אָמַר קַלֶנְדַּס אָדָם הָרִאשׁוֹן הִתְקִינוֹ, כֵּיוָן דַּחֲמַא לֵילִייָא אֲרִיךְ, אמ׳אָמַר: אֵי לִי שֶׁמָּא שכת׳שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב״ (בראשית ג׳:ט״ו), שֶׁמָּא יָבוֹא לְנָשְׁכֵינִי, וְאוֹמֵר ״אַךְ חוֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי״ (תהלים קל״ט:י״א) כֵּיוָן דַּחֲמַא אִימָמָא אֲרִךְ, אמ׳אֲמַר קַלֶנְדַּס קַלוֹן דִּיאוֹ. וְאִיתָא כְּמָאן דאמ׳דְּאָמַר בְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם, בְּרַם כְּמָאן דאמ׳דְּאָמַר בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם יְדַע הֲוָה. אמ׳ ר׳אָמַר רִבִּי יוֹסֵי ביר׳בֵּירִבִּי בּוּן מָאן סָבַר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא הָעוֹלָם – רַב דְּתַנֵּי בִתְקִיעֲתָא דְבֵי רַב: זֶה הַיּוֹם תְּחִילַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן כול׳, הֲוֵי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא הָעוֹלָם.

¹ Rav said, Adam, the first man, instituted Calendas. When he saw that the night was getting longer, he said, woe to me, maybe this is what is written for, he shall smite your head, you will sneak to his heel², maybe it will come to bite me. I said, but darkness will smite me³. When he saw that days were getting longer, he said calendas, καλόνdies⁴. This follows him who said that the world was created in Tishre⁵. But following him who said that the world was created in Nisan, he would have known. Rebbi Yose ben Rebbi Abun said, who thinks that the world was created in Tishre? Rav! As we have stated in the composition for shofar blowing from the House of Rav⁶: “This is the day of the beginning of Your works, a remembrance of the first day.” This implies that the world was created on New Year’s Day.

1. Babli 8a.

2. Gen. 3:15.

3. Ps. 139.11. Psalm 139, ascribed in the book of Psalms to David, is in aggadic tradition at least partially ascribed to Adam (cf. Midrash Tehillim, Ps. 139, the suthor’s The Scholar’s Haggadah p. 220).

4. “A beautiful day,” mixed Greek (καλόν “beautiful”, accusative) and Latin (dies“day”, nominative) perhaps to indicate the popular language of the unlettered.

5. This is the opinion of R. Eliezer. R. Joshua holds that the world was created on the 15th of Nisan. Cf. Babli Roš Haššanah 27a and the author’s Seder Olam (Northvale NJ 1998) pp. 47–48 (Note 3).

6. Rav’s composition for the extended musaf prayer on New Year’s Day. The sentence is found in the middle section.

ירושלמי כתב יד ליידןפני משהמראה הפניםעודהכל

רב אמ׳ קלנדס אדם הראשון התקינו, כיון דחמא לילייא אריך, אמ׳: אי לי שמא שכת׳ בו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, שמא יבוא לנשכיני, ואומר אך חושך ישופני כיון דחמא איממא ארך, אמ׳ קלנדס קלון דיאו. ואיתא כמאן דאמ׳ בתשרי נברא העולם, ברם כמאן דאמ׳ בניסן נברא העולם ידע הוה. אמ׳ ר׳ יוסי ביר׳ בון מאן סבר בראש השנה נברא העולם – רב דתני בתקיעתא דבי רב: זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון כול׳, הוי בראש השנה נברא העולם.

ואומר אך חשך ישופני – זה המזמור שאמר אדם הראשון שהיה מפחד בחשך יבא הנחש וישופו:

כיון דחמא איממא אריך – כשראה אח״כ שחוזר ומתארך היום:

אמר קלנדס קלון דיאו – קלון הוא לשון חירות. דיאו מהשם ובפרקין התם בעינא דתתעביד טבריא קלניא כלומר זה החירות והחסד מהשם יתברך וקבע הימים לי״ט. ובערוך פי׳ קלון הוא טוב בלשון יון ודיאס הוא יום בלשון רומי. וי״ל דשניהם אמר קלנדס על שמחת היום וקלן דיאו לשבח השם:

ברם כמ״ד בניסן נברא העולם – כבר ידע היה שמנהגו של עולם כך הוא שהיו לילות קצרות וימים ארוכים וחוזר ומתקצרים הימים והלילות מאריכות:

מאן סבר בראש השנה נברא העולם רב – כלומר רב לטעמיה דאמר אדם הראשון התקינו לי״ט באלו הימים והוא סבר כמ״ד בתשרי נברא העולם כדתנא בסדר הברכות דתקיעתא דבי רב שהתקין הפיוט בזכרונות זה היום תחלת מעשיך:

ברם כמ״ד בניסן נברא העולם וכו׳. והתם בדף ח׳ אמרו דאפי׳ כהאי מ״ד אתיא דיומי זוטי כולי האי לא חזי:

ירושלמי כתב יד ליידןפני משהמראה הפניםהכל

(ד) ר׳רִבִּי יוֹחָנָן לֹא אמ׳אָמַר כֵּן, אֶלָּא מַלְכוּת מִצְרַיִם וּמַלְכוּת רוֹמֵי הָיוּ עוֹשִׂין מִלְחָמָה אֵילּוּ עִם אֵילּוּ. אָמְרוּ: עַד מָתַי אָנוּ הוֹרְגִין בְּפּוֹלֶמוֹס זֶה עִם זֶה? בּוֹאוּ וּנְתַקֵּין שֶׁכָּל מַלְכוּת שֶׁתֹּאמַר לְשַׂר צָבָא שֶׁלָּהּ פּוֹל עַל חַרְבְּךָ וְיִשְׁמַע לָהּ׳ תִּתְפּוֹס הַמַּלְכוּת תְּחִילָּה. דְּמִצְרַיִם לֹא שָׁמַע לוֹן. דְּרוֹמֵי הֲוָה תַמָּן חַד גְּבַר סָב, וַהֲוָה שְׁמֵיהּ ייַנוֹבְרִיֻּס, וַהֲווּ לֵיהּ תְּרֵיסָרֵי בָנֵי. אָמְרוּ לֵיהּ: שְׁמַע לוֹן וְאָנוּ עוֹשִׂין בָּנֶיךָ דּוּכְּסִין וְאֵיפַּרְכִין וְאִסְטְרַטֵלֵיטִין, וְשָׁמַע לוֹן. בְּגִין כֵּן צְווָחִין לֵיהּ קַלֶנְדַּס ייַנוֹבְרִיֻּס. מִן יוֹמָא דְבַתְרֵיהּ מִתְאַבְּלִין עֲלוּי מֵילָנֵי אִימֵּרָא. אמ׳ ר׳אָמַר רִבִּי יוּדָן עַנְתּוֹדְרַייָא מָאן דִּזְרַע טְלוֹפְחִין בְּהַהוּא יוֹמָא לָא מַצְלִחִין.

Rebbi Joḥanan does not say so, but the empire of Egypt and the empire of Rome were fighting with one another. They said, how long are we killing one another in this war¹? Let us institute the rule that the empire should be preeminent which will tell its army commander, fall on your sword, and he will obey. The Egyptian did not obey. In Rome there was an old man by the name of Januarius who had twelve sons. They told him, if you obey us we shall make your sons dukes², eparchoi³, and generals⁴. He listened to them. Therefore, it is called Calendae Januarii. The next day they mourn him, a black day⁵. Rebbi Yudan from Antodra⁶ said, if one sows lentils⁷ on that day, they will not succeed.

1. Greek πόλεμος.

2. Latin dux, pl. duces.

3. Greek ἔπαρχος “governor, prefect.”

4. Greek στρατηλάτης.

5. Greek μέλαινα ἡμέρα, translation of Latin dies ater, a black (unlucky) day. Dies postridiani, following calendae, ides, or nonae, were considered inauspicious.

6. Or Antondra, Antorda; cf. Berakhot 4:1 Note 72.

7. A symbol of mourning, Gen. rabba 63(19).

ירושלמי כתב יד ליידןפני משהעודהכל

ר׳ יוחנן לא אמ׳ כן, אלא מלכות מצרים ומלכות רומי היו עושין מלחמה אילו עם אילו. אמרו: עד מתי אנו הורגין בפולמוס זה עם זה? בואו ונתקין שכל מלכות שתאמר לשר צבא שלה פול על חרבך וישמע לה׳ תתפוס המלכות תחילה. דמצרים לא שמע לון. דרומי הוה תמן חד גבר סב, והוה שמיה יינובריס, והוו ליה תריסרי בני. אמרו ליה: שמע לון ואנו עושין בניך דוכסין ואיפרכין ואסטרטליטין, ושמע לון. בגין כן צווחין ליה קלנדס יינובריס. מן יומא דבתריה מתאבלין עלוי מילני אימרא. אמ׳ ר׳ יודן ענתודרייא מאן דזרע טלופחין בההוא יומא לא מצלחין.

ר׳ יוחנן לא אמר כן – שאדם הראשון התקין לקלנדס אלא הוא זכר למה שאירע להם במי המלחמה:

עד מתי אנו הורגין בפולמוס – בחיל אנשי מלחמה ולאבד חיל כל כך:

פול על חרבך – תפול על חרבך ותהרוג עצמך וישמע לה זה סי׳ כי לאומה זו הגדולה והשלטנות ותתפוס המלכות תחלה:

דמצרים – בחיל של מצרים לא היה השר צבא רוצה לשמוע להן לעשות כן:

דרומי – השר צבא של רומי היה אדם זקן ושמו יינובירוס והבטיחו לו לעשות לבניו דוכסין ואיפרכים ושלטונים ושמע להם ונפל על חרבו והרג את עצמו והיו מצווחין קלנדס יינובריס לשון שמחה וחירות שנעשה ביתו בני חורין ושרים ועל ידו גם הם תפסו המלכות והחירות ולזכר הזה עושין קלנדס קודם התחלת החדש יינובריס שנקרא על שמו:

מן יומא דבתריה – היו עושין סי׳ לאבילות ומתאבלין עליו והיו קורין לאותו היום מילני אימיריא ולשון ארמי הוא מילני לשון עצה לו עצה ותבונה תרגומו לי׳ מילכא וביונתא אימירא מלשון אימתני ותקיף כלומר עצת פחד ואימה היתה זה:

מאן דזרע טלופחין – כך היו אומרים מי שזורע עדשים ביום האבל הזה לא יצליחו:

ירושלמי כתב יד ליידןפני משההכל

(ה) רַב אמ׳אָמַר קַלֶנְדַּס^א אֲסוּרָה לַכֹּל, ר׳רִבִּי יוֹחָנָן אמ׳אָמַר אֵין אֲסוּרָה אֶלָּא לְפַלְחִין בָּהּ, סַטֻרנַלִייָה אֲסוּרָה לַכֹּל, ר׳רִבִּי יוֹחָנָן אמ׳אָמַר בֵּין קַלֶנְדַּס בֵּין סַטֻרנַלִייָה אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא לְפַלְּחִין בָּהּ. חֲבֵרַייָא בָעוּ נַשֵּׁי דְפַלְחִין כְּפַלְחִין? ר׳רִבִּי אַבָּהוּ בָעֵי וְהָדָא טַקְסִיס דְּקַיְסָרִין מִכֵּיוָן דְּסוֹגְייָא שְׁמַרְייָן כְּפַלְחִין הִיא, הָדָה טַקְסִיס דְּדוּקִים צְרִיכָא. ר׳רִבִּי בֵּיבַי שָׁלְחֵיהּ ר׳רִבִּי זְעִירָא דְּיִזְבּוֹן לֵיהּ עֲזִיל קָטָן מִן סַטֻרְנָלִייָה דְבֵישָׁן. אֲתָא גַבֵּי ר׳רִבִּי יוֹסֵי סְבַר דְּמוֹרֶה לֵיהּ כְּהָדָא דר׳דְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שָׁרֵי, וְהוֹרֵי לֵיהּ כְּהָדָא דר׳דְרִבִּי יוֹחָנָן אֲסִיר. רַב אמ׳אָמַר קַלֶנְדַּס לִפְנֵי תְּקוּפָה שְׁמוֹנָה יָמִים, סַטֻרְנָלִייָה לְאַחַר תְּקוּפָה ח׳שְׁמוֹנָה יָמִים. אמ׳ ר׳אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן פְּרוֹקְטוֹ רֹאשָׁהּ שֶׁלִּתְּקוּפָה.

Rav said, Calendae are forbidden for everybody¹. Rebbi Joḥanan said, it is forbidden only for those worshipping on them. Saturnalia are forbidden for everybody². Rebbi Joḥanan said, both Calendae and Saturnalia are forbidden only for those worshipping on them. The colleagues asked: are wives of worshippers like worshippers? Rebbi Abbahu asked: is the parade³ of Caesarea like worship, since it is full of Samaritans? The parade of Duqim⁴ is questionable. Rebbi Ze‘ira sent Rebbi Bevai that he should buy him a small web from the Saturnalia of Bet-Shean. He came to Rebbi Yose⁵. He thought that he would instruct him following Rebbi Joshua ben Levi who permitted it. But he instructed him following Rebbi Joḥanan that it was forbidden⁶.
Rav said, Calends are eight days before the solstice, Saturnalia eight days after the solstice⁷. Rebbi Joḥanan said, prwqṭw is the head of the turning point⁸.

1. In the Babli, 8a, the opinions attributed here to the Babylonian Rav are quoted in the name of the Galilean R. Joshua ben Levi.

2. This also is opinion of Rav/R. Joshua ben Levi.

3. This seems to have been a military parade which may have involved the display of the legion’s eagles, considered an idolatrous practice. The participation of Samaritans may have removed the pagan aspect.

4. An unidentified place.

5. One has to read Yasa (Assi), the teacher of R. Ze‘ira, not Yose, his student’s student.

6. Clearly, one has to switch “permitted” and “forbidden” since the preceding (and Note 88) shows that R. Joshua ben Levi forbade what R. Joḥanan allowed.

7. Here “before” and “after” have to be switched; the statement is correct in the Babli, 8a. The Calends of January are 9 to 10 days after the winter solstice.

8. The dictionaries follow Musaphia in reading tropic for procto, meaning that when the sun is standing over the tropic this is the time of the solstice. It is difficult to accept a double metathesis, and the sun being over one of the tropics is not a beginning of the solstice; it is the solstice. Also תְּקוּפָה “turning point” denotes any one of the four cardinal points of the ecliptic, both solstices and both equinoxes. S. Krauss is correct in rejecting Musaphia’s explanation but his own, by a non-existing Greek word, is no better. Cf. Latin procitat“it drew near”, said e. g. of the orbits of two stars. The earth is nearest to the sun at the summer solstice (E. G.). One would vocalize פְּרוֹקִטוֹ.

א. כן תוקן ע״י הסופר בגיליון כ״י ליידן. במקור היה כתוב: ״קלנס״.

ירושלמי כתב יד ליידןפני משהמראה הפניםעודהכל

רב אמ׳ קלנדס^א אסורה לכל, ר׳ יוחנן אמ׳ אין אסורה אלא לפלחין בה, סטרנלייה אסורה לכל, ר׳ יוחנן אמ׳ בין קלנדס בין סטרנלייה אינה אסורה אלא לפלחין בה. חברייא בעו נשי דפלחין כפלחין? ר׳ אבהו בעי והדא טקסיס דקיסרין מכיון דסוגייא שמריין כפלחין היא, הדה טקסיס דדוקים צריכא. ר׳ ביבי שלחיה ר׳ זעירא דיזבון ליה עזיל קטן מן סטרנלייה דבישן. אתא גבי ר׳ יוסי סבר דמורה ליה כהדא דר׳ יהושע בן לוי שרי, והורי ליה כהדא דר׳ יוחנן אסיר. רב אמ׳ קלנדס לפני תקופה שמונה ימים, סטרנלייה לאחר תקופה ח׳ ימים. אמ׳ ר׳ יוחנן פרוקטו ראשה שלתקופה.

א. כן תוקן ע״י הסופר בגיליון כ״י ליידן. במקור היה כתוב: ״קלנס״.

קלנדס אסורה לכל – אסור לשאת ולתת עם כל עע״ז ולטעמיה אזיל דאדם הראשון התקינו והוא עשה לשם שמים אלא שהאומות אחריו קבעום לעכו״ם:

אלא לפלחין בה – לאותה אומה שהתקינה וכן עובדין ע״ז בה:

חברייא בעי – מי אמרינן נשי דפלחין כפלחין הנשים של אותם העובדים אי הוו כפלחין עצמם ואסור לשאת ולתת גם עמהן אי לא:

והדא טקסים – שם מקום אחד שהיו קורין אותו כך בקיסרין ומלשון תכשיט הוא אי הוי כע״ז:

מכיון דסוגייא שמריין – וקאמר הש״ס מכיון שיש בקיסרין הרבה מהשמרונים ומסתמא כפלחין אותה לשם ע״ז כדאמרינן בריש שחיטת חולין גבי כותים דמות יונה מצאו להן בראש הר גריזים והיו עובדין אותה והם היו מערי שמרון:

הדא טקסים דדוקים – של שם העיר דוקים:

צריכה – מיבעיא לן אם עובדין אותה או לא:

דיזבון ליה עזיל קטן – שיקנה לו מטוה קטן. ויביאו את המטוה תרגמו עזל:

מן סטרנלייה דביישן – ביום האיד סטרנלייה בעיר ביישן:

אתא – ר׳ ביבי לשאול גבי ר׳ יוסי אם מותר בדיעבד:

סבר דמורה ליה וכו׳ – והיה סבור שיורה לו להיתר והורה לו לאיסור ונראה דאיפכא גרסינן סבר דמורה לי׳ כהדא דר׳ יוחנן דשרי דר׳ יוחנן אמר לעיל בהלכה א׳ אם עבר ונשא ונתן מותר ואפי׳ ביום אידו והורה לי׳ כהדא דר״ל אסור דר״ל החמיר אפי׳ בדיעבד לעיל גבי עובדא דרב יודן נשיאה. ור׳ יהושע בן לוי דגריס בספרים טעות הוא:

פרוקטו – כך היו קורין אותו היום והוא ראש של ימי התקופה:

חברייא בעו נשי דפלחין כפלחין. מספק דין זה לא נמצא מבואר במקום אחר ואפשר שהיה זה בזמניהם דהנשים לא היו נמשכין בתר גובריהן ובזמן הזה נשיהון גופייהו פלחין הן. והרי זה בכלל דברי הרמב״ם ז״ל שכתב בפ״ט מעכו״ם בהל׳ ה׳ אין יום החג אסור אלא לעובדים בו בלבד וכו׳ ע״ש וכר׳ יוחנן דאמר בין קלנדס וכו׳ וכלומר אפי׳ קלנדס כדאמר התם דף ח׳ ע״א אע״פ שאמרו כרך גדול עשתה קלנדא וכו׳ אינה אסורה אלא לעובדיה בלבד. ואפשר ה״ה אם הנשים שמחין מפני כבוד בעליהן ואינן נמשכין אחריהם לעבודה:

והורי ליה כהדא דר׳ יוחנן אסור. עיין לעיל בהלכה א׳ ד״ה בשם ר׳ יוחנן ואפי׳ ביום אידו מ״ש שם:

ירושלמי כתב יד ליידןפני משהמראה הפניםהכל

(ו) ר׳רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב שְׁלֹשָׁה זְמַנִּים בְּבָבֶל^א וּשְׁלֹשָׁה^ב זְמַנִּים בְּמָדַיי, שְׁלֹשָׁה זְמַנִּים בְּבָבֶל – מהורי וכנוני וכוונתה שְׁלֹשָׁה בְמָדַיי – נוסרדי ותירייסקי ומהירקנה. ר׳רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב נֹרוּז – בְּב׳ בְּאָדָר בְּפָרָס, בְּעֶשְׂרִים בְּאָדָר בְּמָדַיי.

Rebbi Abba in the name of Rav: There are three times¹ in Babylonia, three times in Media. Three times in Babylonia, מהורי וכנוני וכוונתה². Three in Media, ³נוסרדי ותירײסקי ומהירקנה. Rebbi Huna in the name of Rab Naḥman bar Jacob: New Year’s Day⁴ is on the second of March in Persia, on the 20 of March in Media.

1. Where one has to observe the Mishnah’s restrictions on commerce with Gentiles.

2. These days have not been identified except for מהירקנה which is mehragan, Arabic ممرجان, a fall festival. In Responsen der Geonim (Harkavy), Berlin 1887, No. 46 (p. 22) the Gaon describes this as the solstices, still celebrated as a holiday in his time. Also in מהורי one recognizes the root mehr“Mithra”, the sun-god. In כנוני one recognizes kanun, the Accadic and Syriac name of the Month of Ṭevet (or Kislev and Ṭevet) which leads one also to identify the day as connected to the winter solstice. In the Babli (11b) the readings are for Persian festivals מוטרדי וטוריסקי מוהרנקי ומוהרין, ms. readings מוטירדי וטירײסקי מוהרסנקי ומוהרין, מוטרדי ומורײסקי מוהרקני ומוחרנן, for the Babylonians מוהרנקי ואקניתי׳ בחנוני ועשר באדר, מוהרנקי ואקניתיה ,ואקנײת׳ במני ואסר באדר בחנוני ועשרים באדר. In the ms. readings the first series is from the Munich ms. (Diqduqe Soferim), the second from the NY ms. published by Shraga Abramson (New York 1957). The readings do not help much but it is clear that on base of the next sentence in the Yerushalmi in the list of Babylonian festivals one must read with the NY ms. “20 Adar” as Median New Year’s Day. (In his Notes, p. 150a, Abramson incorrectly reads “10 Adar” with the other Babli sources.)

3. These days have not been identified except for מהירקנה which is mehragan, Arabic ممرجان, a fall festival. In Responsen der Geonim (Harkavy), Berlin 1887, No. 46 (p. 22) the Gaon describes this as the solstices, still celebrated as a holiday in his time. Also in מהורי one recognizes the root mehr“Mithra”, the sun-god. In כנוני one recognizes kanun, the Accadic and Syriac name of the Month of Ṭevet (or Kislev and Ṭevet) which leads one also to identify the day as connected to the winter solstice. In the Babli (11b) the readings are for Persian festivals מוטרדי וטוריסקי מוהרנקי ומוהרין, ms. readings מוטירדי וטירײסקי מוהרסנקי ומוהרין, מוטרדי ומורײסקי מוהרקני ומוחרנן, for the Babylonians מוהרנקי ואקניתי׳ בחנוני ועשר באדר, מוהרנקי ואקניתיה ,ואקנײת׳ במני ואסר באדר בחנוני ועשרים באדר. In the ms. readings the first series is from the Munich ms. (Diqduqe Soferim), the second from the NY ms. published by Shraga Abramson (New York 1957). The readings do not help much but it is clear that on base of the next sentence in the Yerushalmi in the list of Babylonian festivals one must read with the NY ms. “20 Adar” as Median New Year’s Day. (In his Notes, p. 150a, Abramson incorrectly reads “10 Adar” with the other Babli sources.)

4. Persian نوروز. “Adar” here has the meaning of “March” as in the Syrian Christian calendar. Today’s Persian New Year is what is characterized here as Median.

א. האות ב׳ בהתחלת המלה נוספה בין השיטין.

ב. במקור בכ״י ליידן נכתב: ״ושמונה״, והועבר קולמוס על המלה והוחלפה בגיליון ב: ״ושלשה״.

ירושלמי כתב יד ליידןפני משהעודהכל

ר׳ בא בשם רב שלשה זמנים [ב]⁠בבל^א (ושמונה) [ושלשה]⁠^ב זמנים במדיי, שלשה זמנים בבבל – מהורי וכנוני וכוונתה שלשה במדיי – נוסרדי ותירייסקי ומהירקנה. ר׳ הונא בשם רב נחמן בר יעקב נרוז – בב׳ באדר בפרס, בעשרים באדר במדיי.

א. האות ב׳ בהתחלת המלה נוספה בין השיטין.

ב. במקור בכ״י ליידן נכתב: ״ושמונה״, והועבר קולמוס על המלה והוחלפה בגיליון ב: ״ושלשה״.

שלשה זמנים – של יום אידם היו בבל וכו׳ כדמפרש השמות של אלו השלשה באלו שלשה המדינות:

ירושלמי כתב יד ליידןפני משההכל

(ז) סַטרנַלִייָה שִׂנְאָה טְמוּנָה שׂוֹנֵא נוֹקֵם נוֹטֵר, הֵיךְ מַה דְּאַתְּ אָמַר ״וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב״ (בראשית כ״ז:מ״א). אמ׳ ר׳אָמַר רִבִּי יִצְחָק ביר׳בֵּירִבִּי לָעְזָר בְּרוֹמֶי צְווָחִין לֵיהּ סֶנַטוֹרִייֵהּ דְּעֵשָׂו.

“Saturnalia,” “hidden hatred; hating, taking revenge, preserving [hatred].⁠¹” This is what you say, Esau hated Jacob². Rebbi Isaac ben Rebbi Eleazar said, in Rome they call it “senate of Esau³.”

1. A proposed Hebrew etymology of “Saturnalia.”

2. Gen. 27:41.

3. In Gen. rabba 66(7) there is a different, more intelligible version: Esau hated Jacob; R. Eleazar ben R. Yose said, he was his steward (סַנְטֻרוי) but became hating, taking revenge, preserving [hatred]; for this one calls the Senators (סֶנָטֹרוי) of Rome. For סנטר saltuarius cf. Bava mesi‘a 5:7 Note 138.

ירושלמי כתב יד ליידןפני משהעודהכל

סטרנלייה שנאה טמונה שונא נוקם נוטר, היך מה דאת אמר וישטם עשו את יעקב. אמ׳ ר׳ יצחק ביר׳ לעזר ברומי צווחין ליה סנטורייה דעשו.

סטרניילה – הוא לשון שנאה טמונה ונוטריקון הוא שונא נוקם ונוטר היך מה דאת אמר וכו׳:

ברומי צווחין לי׳ – קורין ליעקב סנטורייה דעשו:

ירושלמי כתב יד ליידןפני משההכל

(ח) וְקָרַטֶסִיס יוֹם שֶׁתָּפְשָׂה בוּ רוֹמֶי מַלְכוּת. וְלֹא כְבָר תַּנִּיתָהּ? אמ׳ ר׳אָמַר רִבִּי יוֹסֵי ביר׳בֵּירִבִּי בּוּן פַּעַם שְׁנִייָה. אמ׳ ר׳אָמַר רִבִּי לֵוִי יוֹם שֶׁנִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה לְפַרְעה נְכֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, יָרַד מִיכָאֵל וְנָעַץ קָנֶה בַיָּם, וְהֶעֱלָה שִׁלְעֲטוּט וְנְעֲשֶׂה חוֹרֶשׁ גָּדוֹל, וְזֶה הוּא כַּרַךְ גַּדוֹל שֶׁבְּרוֹמֶי. יוֹם שֶׁהֶעֱמִיד יָרָבְעַם שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב, בָּאוּ רוֹמֻס וְרוֹמִילֻס וּבָנוּ שְׁנֵי צְרִיפִים בְּרוֹמֶי. יוֹם שֶׁנִּסְתַּלֵּק בּוֹ אֵלִיָהוּ, הוּעֲמַד מֶלֶךְ בְּרוֹמֶי ״וּמֶלֶךְ אֵין בֶּאֱדוֹם נִצָּב מֶלֶךְ״ (מלכים א כ״ב:מ״ח).

“Cratesis.” The day when Rome took hold of the Empire. Was this not stated already¹? Rebbi Yose ben Rebbi Abun said, for the second time². Rebbi Levi said, on the day when Solomon married the daughter of Pharao Necho, the king of Egypt, Michael descended and put a stick into the Sea which attracted debris and formed a forest; that is the great fortification in Rome. On the day when Jeroboam put up two golden calves, Remus and Romulus built two sheds in Rome. On the day Eliahu disappeared a king was installed at Rome; a king, there is no king appointed in Edom³.

1. In the second interpretation of Calendae.

2. When Augustus became Emperor to end the civil wars.

3. 1K. 22:48. The verse is quoted in incomplete form; in the biblical text נִצָּב is not a verb but a noun: There was no king in Edom; a governor was king. A shortened version is found in the Babli, Sanhedrin 21b.

ירושלמי כתב יד ליידןפני משהמראה הפניםעודהכל

וקרטסיס יום שתפשה בו רומי מלכות. ולא כבר תניתה? אמ׳ ר׳ יוסי ביר׳ בון פעם שנייה. אמ׳ ר׳ לוי יום שנתחתן שלמה לפרעה נכה מלך מצרים, ירד מיכאל ונעץ קנה בים, והעלה שלעטוט ונעשה חורש גדול, וזה הוא כרך גדול שברומי. יום שהעמיד ירבעם שני עגלי זהב, באו רומס ורומילס ובנו שני צריפים ברומי. יום שנסתלק בו אליהו, הועמד מלך ברומי ומלך אין באדום נצב מלך.

ולא כבר תניתה – קלנדס ור׳ יוחנן אמר לעיל דקלנדס הוא זכרון לתפיסת המלכות:

פעם שניה – שלקחו מהם המלכו׳ וחזרו וגברו בשניה:

והעלה שלעטוט – העלה שירטון סביבו ונעשה מקום יער גדול ושם בנו כרך גדול שברומי אח״כ:

ומלך אין באדום וגו׳ – כתיב דמעיקרא לא היה להם מלך עד אותו היום שנסתלק אליהו ולא היה מגין על ישראל:

פעם שנייה. והכי אמר התם רב יוסף שתי תפיסות תפסה כרך גדול אחת בימי קלופטרא מלכתא ואחת בימי יונים. ובימי קלופטרא היינו דאמר הכא לעיל. שהיא היתה אז מלכה במצרים ככתוב בד״ה שלהם. וכדאמרו בפ״ג דנדה והביאו רש״י ז״ל:

ירושלמי כתב יד ליידןפני משהמראה הפניםהכל

(ט) ״יוֹם גֵּיניסִיָּא שֶׁל מְלָכִים״ – ״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה״ (בראשית מ׳:כ׳).

“The king’s birthday.” It was on the third day, Pharao’s birthday¹.

1. Gen. 40:20.

ירושלמי כתב יד ליידןפני משהמראה הפניםעודהכל

יום גיניסיא של מלכים – ויהי ביום השלישי יום הלדת את פרעה.

יום גינוסיא של מלכים – הוא יום הלידה כדכתיב ויהי ביום השלישי וגו׳ ומאי הדר דקתני יום הלידה וכו׳ עד כאן לציבור יום גונוסיא הוא שעושים ביום הלידה של מלך יום איד לכל המון העם ויום הליד׳ דהדר תני הוא שעושין אותו יום איד ליחיד כל א׳ בביתו ביום הלידה שלו וכיום תגלחת זקנו דלקמיה הוי:

יום גינוסייא של מלכים וכו׳. והתם בדף י׳ ע״א קאמר יום שמעמידין בו מלך וכו׳ הא דידיה והא דבריה. והיה נראה דהיינו נמי דקאמר הכא כאן לציבור כאן ליחיד ולענין פירושא דיום הלידה יום לידת המלך הוא לציבור ויום לידת בנו קרי ליה ליחיד ועושין בחיי המלך יום איד ביום לידת בנו וכדקאמר בברייתא התם גם על יום הלידה הא דידיה והא דבריה ועיין בהלכה דלקמן ד״ה אותו היום בלבד:

ירושלמי כתב יד ליידןפני משהמראה הפניםהכל

(י) ״יוֹם הַלֵּידָה וְיוֹם הַמִּיתָה״ – עַד כָּאן לְצִיבּוּר מִיכָּן וָאֵילָךְ לְיָחִיד. וכת׳וּכְתִיב ״בְּשָׁלוֹם תָּמוּת וּכְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הָרִאֹשׂנִים וגו׳⁠ ⁠⁠״ (ירמיהו ל״ד:ה׳). כֵּינִי מתנית׳מַתְנִיתָא – כָּל מִיתָה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ עִישׁוּן וּשְׂרֵיפָה יֶשׁ בָּהּ(ן) ע״זעֲבוֹדָה זָרָה, וְשֶׁאֵין בָּהּ עִישׁוּן וּשְׂרֵיפָה אֵין בָּה ע״זעֲבוֹדָה זָרָה.

“Birthday, and the day of death.” The preceding was for the public, from here on private.
But it is written¹: You shall die in peace, and what was burned for your earlier forefathers … So is the Mishnah: “Any death where there is smoke and burning² is idolatrous; if there is not smoke and burning it is not idolatrous.

1. Jer. 34:5. Since God promises Sedekia that one will burn things at his funeral, the practice cannot be prohibited.

2. One burns not only the deceased’s utensils but adds some fuel which creates thick smoke. This is superstitious or idolatrous. The Babli, 11a, accepts burning as practice only for kings and Patriarchs, not for commoners.

ירושלמי כתב יד ליידןפני משהמראה הפניםעודהכל

יום הלידה ויום המיתה – עד כאן לציבור מיכן ואילך ליחיד. וכת׳ בשלום תמות וכמשרפות אבותיך הראשנים וגו׳. כיני מתנית׳ – כל מיתה שיש בה עישון ושריפה יש בה⁠(ן) ע״ז, ושאין בה עישון ושריפה אין בה ע״ז.

וכתיב בשלום וגו׳ – אלמא דהיו נוהגין כן בשריפה ואמאי קתני דיש בה ע״ז:

כיני מתניתא וכו׳ – כלומר דמפרש דמאי שריפה דקאמר דהוי ע״ז זהו עישון ושריפה ששורפין עליו כל כליו שלא ישתמש בהן אחר ומקטירין קטורת לע״ז והיינו עישון ושריפה:

כיני מתניתא כל מיתה שיש בה עישון ושריפה. מכאן למד הרמב״ם ז״ל במה שכתב שם וכל מיתה ששורפין בה כלים ומקטרין קטורת בידוע שיש בה עכו״ם דהיינו עישון דקאמר הכא:

ירושלמי כתב יד ליידןפני משהמראה הפניםהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

עבודה זרה א:ב –

Heinrich W. Guggenheimer edition, Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (CC BY 3.0)

, קישורים עבודה זרה א:ב, ירושלמי כתב יד ליידן עבודה זרה א:ב – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) על פי כתב יד ליידן 4720; צילומי כ"י ליידן באדיבות אוניברסיטת ליידן (CC BY), פני משה עבודה זרה א:ב, מראה הפנים עבודה זרה א:ב

Avodah Zarah 1:22 – Translation and commentary by Heinrich W. Guggenheimer, Berlin, De Gruyter, 1999-2015 (CC BY 3.0), Kishurim Avodah Zarah 1:22, Yerushalmi MS Leiden Avodah Zarah 1:22, Penei Moshe Avodah Zarah 1:22, Mareh HaPanim Avodah Zarah 1:22

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון